הסאגרים הסורים לראשונה ברמת הגולן

ביום ה - 6 בינואר 1973 לפנות ערב, קיבלתי טלפון מלשכת מפקד החטיבה ובו הזמנה להגיע בערב לאחת המסעדות בטבריה שעל חוף הכנרת, הגעתי וראיתי קהל רב שבתוכו תמהיל אזרחים ואנשי צבא; ללא ספק תמונה שאינה ממקדת כוננות. התיישבתי לצד אחרים והתחלתי לנגוס בפיתה עם החומוס וביד השנייה אחזתי בבקבוק משקה. אלא שאז ניגש אלי אחד מעוזרי המח”ט ואמר לי לסור לשולחן המח”ט. מתברר שצורי החליט לקיים תדריך, אולם במקום לזמן כל המפקדים למחנה נפח, מקום מפקדת החטיבה ואולי לעורר בכך תשומת לב, החליט לעשות מפגש על צלחת חומוס רחוק מהקו בסמוך לאזרחים ובכך למנוע תשומת לב מיותרת. אגב, זה היה המושג בו השתמשנו בהמשך שצורי ערך “קבוצת פקודות ליחידים”. בפועל הסביר לנו צורי שלמחרת בבוקר חיל האויר אמור לתקוף בסוריה ויש להיערך בהתאם. משמע שסיורי הבוקר יצאו יותר מוקדם, לא תהיה תנועה מעבר לסיורים אלו, ילדי בתי הספר והגנים הלומדים בחלקם ביישובי רמת הגולן

וממערב לה יצאו גם הם מוקדם יותר ועם סיום הלימודים יישארו ביישובים שממערב לקו הירוק. כמובן שלא תהיה יציאה לעבודות חקלאיות בשדות והמטעים. כולם יהיו ערוכים לתגובה סורית אחרי תקיפת חיל האויר וגם אני נערכתי לצאת יותר מוקדם לשטח והתמקמתי בבונקר החפ’’ק בתל פארס שבמרכז רמת הגולן. חיל האויר יצא לדרכו מוקדם בבוקר ואל מול מטוסי הקרב הסורים שיצאו מולו מטוסינו הפילו שישה מטוסים סורים. סיורי הבוקר הסתיימו בשלום והכוחות שבו למוצבים ומפקדות הפלוגות; ילדי בתי הספר יצאו לדרכם, אבל נשארו ממערב וכך הלך והתפתח בוקר שקט , רק שהסורים חטפו מספר הפצצות ואיבדו שישה מטוסים. ממרום עמדת התצפית בתל פארס אנו צופים היטב במוצבים הסורים ועוקבים במיוחד אחר רשתות ההסוואה של סוללות הארטילריה; ספרנו 15 סוללות בשטח, אבל לשמחתנו היה שקט. מדי פעם הייתי מתקשר למפקדי הפלוגות ומפקדי המוצבים ומוודא שכולם ערים ועוקבים אחר הנעשה. בשעה 13:50 אני מתחיל לקבל קריאות טלפוניות מהמוצבים הרואים לנגד עיניהם כיצד הסורים מרימים את רשתות ההסוואה ומתכוננים ככל הנראה להפעיל את הארטילריה. ואכן בדיוק בשעה 14:00 הסורים פותחים באש. עד מהרה השטח מתמלא במהירות בנפילות של פגזים המתפוצצים בשטח. לשמחתי אין כל דיווח על נפגעים או נזקים מהותיים, כשבמקביל אנו עוקבים אחר הירי וגם צופים בנפילות של תותחי צה”ל בצד הסורי של הגבול.

בשלב מסוים מצלצל הטלפון שלצידי, הלוא הוא טלפון 8 הוותיק והמסור ובצידו השני של הקו אני שומע קריאה שקולה וברורה של אלוף הפיקוד - חקה ששואל מה קורה. אני עונה לו “כבר תשמע”, שולף את שפופרת טלפון 8 אל מחוץ לחרך הירי של העמדה ונותן לאפרכסת לקלוט. אחרי מספר שניות אני שואל אותו - שמעת? זה מה שיש, החיילים בכל מקום בעמדות וברוך השם אין נפגעים. סיכמנו שיותר מאוחר בערב נפגש בתחקיר שיתקיים בנפאח. בגזרתי פרוסות שתי פלוגות טנקים של גדוד 53 מחטיבת ברק, היא חטיבה 188 . המג’ד הוא ידידי סא’ל יוסי בן חנן וכמה שהיה מוזר אז הוא היה מג’ד בדרגת סא’ל ואני מג’ד בפועל, אבל בדרגת סרן ואני אחראי על הגזרה ולא יוסי. אנו מדברים מדי פעם ומתאמים מה שצריך. בגיזרה הצפונית יש לנו גדוד אחר של חטיבת ברק, גדוד 74 , ועליו מפקד סא’ל יאיר נפשי, אותו הכרתי עוד בהיותו קצין הדרכה בבסיס ההדרכה של חיל ההנדסה בדרום הארץ. בשלב מסוים הסורים מתחילים להניע טנקים ובדרכם לתפוס עמדות גם עולים על קווי רכס ומתגלים. יוסי פונה אלי בבקשה לאשר לו לפתוח באש בכל מקרה של חשיפת טנקים סורים. אני מאשר לו, כאשר הטנקים הסורים המחפשים עמדות בשולי תל כודנה ויוסי יורה מכיוון תל ג’וחאדר. רק מאוחר יותר מתברר שבגיזרת הגדוד הצפוני הסורים יורים טילי סאגר, אך אלו לא פגעו במטרות ובערב במהלך התחקיר יאיר נפשי מתייצב על הבמה עם חבילת תיילי הטיל שנורו, אך לשמחתנו לא פגעו. הייתה זאת הפעם הראשונה בה הסורים ירו עלינו את טילי הסאגר. הפעם הסורים לא הצליחו לפגוע, אך במהלך מלחמת יום הכיפורים חודשים לאחר מכן הם פגעו גם פגעו. חילופי האש נמשכו לתוך החשיכה, כאשר המטרות בשני צידי הגבול כבר היו בלתי נראות. קיבלתי הודעה להגיע לתחקיר בבונקר בנפאח ויצאתי לדרכי. בבונקר התרכזו המפקדים הבכירים ובהם אלוף הפיקוד, חופי )‘חקה’(, מפקד האוגדה, רפאל איתן, ‘רפול’, מחטי’ם , מגדים , מפקדי החת’ם וכמובן אנו מפקדי גדודי החי’ר שישבו על קו הגבול וצפו מקרוב אחר המתרחש. יצוין שעל פניו שלא היו לנו נפגעים וגם לא נזקים משמעותיים במתקנים, או בכלי הרק’מ.